בתי התחילה את כתה א' בתוך מערכת החינוך הנפלאה "תבנית החינוך המוזהב". היא היתה שם גם בגנים כך שאנחנו ממשיכים תהליך שכבר החל.
מדובר בצוות חינוכי של אנשים שנמצאים שם עבור הילדים, פתוחים לתקשורת עם הילדים וההורים, אכפתיים, ובאמת עושים מאמצי על כדי לתת לילדים הזדמנויות אמיתיות להתפתחות וגדילה. מדובר בצוות של אנשים שנמצאים שם בגלל שליחות.
ההתנסות בגני הילדים היתה עבורי מופלאה – כי הרגשתי תחושה של רצף חינוכי בין הבית לבין הגננות במלוא מובן המילה, המון התיעצות וחשיבה משותפת והתחושה המיוחדת שיש אנשים שבאמת רואים את הבת שלי. שאכפת להם. שנמצאים שם בשבילה.
ועכשיו עם העליה לכתה א', יחד עם ההתרגשות והחששות הטבעיים, יש בי מקום מאד שקט. כי אני יודעת מאיפה האנשים האלה פועלים, ועד כמה הם נמצאים שם עם הלב והנשמה.
הביביסיטר שלנו שנמצאת רגע לפני התיכון לומדת בכתה ט' באותה מערכת חינוך.
היא שמעה שבתי עולה לכתה א' ואמרה לי – "הלוואי שהייתי יכולה לחזור ולעשות שוב את כל השנים האלה. איזה כיף לה! כל כך אהבתי כל רגע".
אני זוכרת את עצמי בכתה ט'. כמה שנאתי את בית הספר. כמה זרות וניכור חשתי.
ואני, אמא עם לב נרגש, הקשבתי לה, ודמעות עלו בעיני.
דמעות של הוקרה שמקום כזה קיים, ודמעות של ידיעה שהיא, כנערה, לא יכולה לזייף תגובה אותנטית כזו של התלהבות.
ודמעות – על מה שזה אומר – מה שהיא אמרה: על המאמצים המושקעים כדי שמקום כזה יהיה אפשרי. כדי שילדים ונערים ירגישו חופשיים, מוערכים, סקרנים, ובטוחים לגדול ולצמוח.
המושלם שלי
היי דרורה,
רוצה לשתף אותך קצת בחוויות שהיו לנו בסופ״ש.
בילינו את סוף השבוע במרכז, כאשר היום נ' נפגשה עם חלק מהחברות שלה מבית הספר הקודם.
היום, במהלך הנסיעה חזרה הביתה, נ' שיתפה אותנו קצת מדו השיח שהיה לה עם חברותיה שעסק בעיקר בחיי בית הספר.
כששאלתי אותה: ״עכשיו כשיש לך מול מה להשוות. מה את חושבת על בית הספר במעלה צביה (מול בית הספר הישן)?"
התשובה הייתה: ״אין כזה דבר מושלם, אבל זה הכי מושלם בשבילי שיכולתי לבקש״
בשבילי המשפט הזה היה מצמרר….
חשוב לי שתדעי ותקבלי הכרה לעבודת הקודש שאת עושה
בהמון הערכה והוקרה.
שלום לחמשת המופלאות-אומה, אורית, קרן, יפעת ודנה.
היום, (בדיעבד, אני מבינה שלשמחתי) , ביתי לא שיחררה אותי מהגן
עד השעה 12:00.
כך שבפועל נכחתי בגן כמעט יום מלא.
הייתי עדה להרבה תהליכים שקרו בגן.
קבלת הילדים, מפגשים, זמן חצר, ארוחות , אינטראקציה צוותית ועוד.
שלא תטעו, ביררנו ככל יכולתנו על התבנית לפני שנרשמנו , ואפילו היינו עוד בשנת הלימודים הקודמת בשיעור ניסיון.
מה שראיתי וחוויתי היום ריגש אותי עד דמעות.
בכל שלב, בכל רגע נתון הרגשתי אכפתיות אמיתית של הצוות מכל ילד בגן.
ראיתי את הדאגה לשלומם, את המבט שעוקב בעדינות ומנסה לזהות את צרכי הילד, את הרגישות המדהימה שאמורה להיות לחברי צוות כלפי הילדים ולחברי הצוות בינם לבין עצמם.
הייתי עדה לאורך כל היום, לשיח מכבד, תומך ואוהב, מכיל ומקבל, ראיתי התכווננות לילד והעצמה.
אפילו לא פעם אחת במהלך היום שמעתי ילד בוכה או חבר צוות שמרים את הקול או ביטול / שיפוט של דברי ילד.
הרגשתי רצון אמיתי שלכן לטובת הילד ולקידומו.
זה לא מובן מאליו.
הצלחתם ממש לרגש אותי ברמת הנתינה הכנה, המקצועיות והאהבה שלכן צוות יקר.
הוכחתם לי שהחיפוש והמעבר הלא פשוט שעשינו למען חינוך טוב יותר הוא לא פנטזיה בלתי מושגת שלי, הוא משהו שרקם עור וגידים היום למול עיני..
תודה לכן על הגשמת חלום !
(מתוך מסיבת הסיום של בוגרי ביה"ס)
לחברות וחברי הצוות היקרים :
כשחזרו לא מזמן הילדים מהטיול למדבר, התקשר אח של אחת מהחברות במעלה צביה וסיפר לה שפגש במוסך בעין יהב בחור, שסיפר לו בהתרגשות כי בדיוק חזר מליווי כיתה ממעלה צביה , והיה מלא השראה מהטיול. הוא דיבר על הילדים, על העזרה, ההדדיות, וסיפר בפליאה על המורה שהגיעה עם הילדה הקטנה שלה…
הוא אמר: " זה כמו הילדים של פעם ".
ולי ששמעה את הסיפור , הוסיפה: זה כמו הילדים של מחר..
תבנית החינוך המוזהב החלה מחלום,
ויום יום, בצעדים קטנים וגדולים, בהתמדה, החלום מתגשם וממשיך ונרקם…
ויש עוד החולמים, ויש עבור מה
הסיפור של תבנית החינוך המוזהב הוא בין היתר סיפור של למידה, התנסות, וחברות.
יש בחבורה הזו ילדים שהצטרפו בשנים האחרונות, ישנם שיחד מכיתה א', ויש כמה שהצטרפו לתבנית החינוך המוזהב בגיל שנה ואפילו קצת לפני..
נרקמו חברויות, נוצרו חבורות , נוצרה תחושה של מקום שניתן בו להיות וניתן בו לטעות וניתן בו לתהות.
וניתן להתבגר, ולהתגבר. שיש מרחב ללמידה , שיש מרחב להיות עצמך. וכך יחד, כל אחד מהם הוא במסע, ויחדיו הם במסע.
ובמשך כל השנים עומלים סביבם חברי צוות מסורים ומדהימים,
מחנכים ,מורים, בהנהלה, במזכירות ,הורים שותפים , אנשי מעלה צביה ,מתנדבים, גם הם כחבורה.. גם הם כולם במסע,
מקום העבודה שלי סמוך לבית הספר, וכך מתגלות בפני תמונות מהיום יום :
- מורה ותלמידים יושבים תחת עץ ומשוחחים
- חבורות יוצאות ברגל לגבעה או לגן הירק או לרמפה, כי ניתן ללמוד בכל מצב ובכל מקום..
- חבורות חוזרות מטיול לאחר מספר ימי הליכה, מפרקות את הציוד והם גאים וגבוהים מתמיד
ועוד תמונות :
- מורה ותלמיד מטיילים יחד בשבילי הישוב
- הרקדה בהפסקות
- בחדר של לי ושפרה השולחן צמוד לקיר. וכשתלמיד, חבר צוות או הורה פונה אליהן, הן מסתובבות ומשוחחות איתו פנים אל פנים, לא מאחורי שולחן . זו תמונה של אהבה.
- והתמונות מימי ספורט, תלמידי החבורות הבוגרות עובדים כצוות עם המורות, וקשה להבחין מיהו מי, והם מיומנים, אחראים ורגישים. מעודדים את התלמידים הצעירים ומאמינים בהם, כפי שהמורים שלהם האמינו ומאמינים בהם כל השנים.
- ויש גם קולות: קולות של התרגשות ומרץ, שמחה ולהט. קולות של התלבטות וחיפוש וחלום
זה חלק ממה שרואים וממה ששומעים. זה לא חלום.
ועוד יש החולמים, ויש עבור מה
ואנו כהורים כל כך גאים ושמחים שלילדים האלו , ניתנה הזדמנות שכזו, שלימדתם אותם להתמודד עם הצלחות , להתמודד עם קשיים, לעבוד בצוות, להבחין בין עובדה לדעה, לחקור, להיות אנשי שיח , להישאר פתוחים קשובים ולגלות עניין.
שהערכתם אותם.
ואנו מודים לכם תודה ענקית על ההתחלה המיוחדת שאיפשרתם להם.
ועל כל התחרותיות , חוסר הפרגון המתחים והלחצים שהצלחתם לחסוך מהם.
אתם עושים עבודת קודש.
… אני הולכת בשבילים, והנערים והנערות מישירים מבט, מברכים לשלום, פתוחים לשיחה…
תודה רבה לכולכם ,
מהורי חבורת 'מוצאי העצמיות'
מרים,
מדהים איזה מקום תופסת האמנות בלב הילדים שלנו תודות לתיווך המסור שלך . יצירות שלא היינו מעלים על דעתנו שהן של הילדים שלנו , זרמו מהאצבעות שלהם אל הדף , והתוצאות היו מרהיבות.
רימונים , חיות , ציור בתנועה של הגוף , וגם אשת לוט בחימר , והכל בעדינות ובחן , עם אהבה אמיתית לאמנות ולילדים .
דרכך למדנו כמה רוח יכולה להיות בחומר , ואנחנו שמחים שאת היא המורה לאמנות!
תודה רבה על שנה נפלאה
אנחנו עם הפנים קדימה לשנה הבאה
מכולנו – הורים וילדים
חבורת 'מחברי הפסיפס'.
תודה תודה תודה על ההזדמנות שניתנה לבן שלי להביע את עצמו בצוורה כ"כ בהירה , ועוד יותר על הכבוד והרצינות כלפי עבודתו כפי שבא לידי ביטוי בתערוכה המדהימה הזו
(שגית פלג)
לצוות 'תבנית החינוך המוזהב',
פשוט מדהים , היכולת לאפשר לילדים להביע את הגאוניות הטבעית שלהם , " ולא לפחד כלל" , מעוררת הערכה להם ולכם .
איזה כיף שיש לילדים את האפשרות להיות במקום כזה בשנים חשובות אלו.
בהערכה (ויויאן אלכסנדר)
מפגש מרגש עם גישה אחרת , מודגשת ההתכוונות שלכם לכל ילד , ילדה. אישיות שנמצאת בידיים הרגישות שלכם בוודאי יוצאת אחרת אל העולם הקשה שמסביבנו .
מתן הלגיטימציה להיכשל , לנסות לבטא את הכמוס בלב של כל אחד – יקרה מפז!
כל הכבוד והרבה הערכה לכם
(אסתר , סבתא של אוריה מסס)
למרים, דרורה והצוות העוסק במלאכה,
בכל שנה אנו עומדים נפעמים מול היצירות המדהימות שמוציאים הילדים תחת ידיהם ותחת הנחייתכם . היכולת שלכם להפיק ולהוציא מכל ילד את האיכויות הגלויות והחבויות – מעוררת הערצה. בתודה ובהערכה
( ענת דגן)